הלוואי ויכולתי לחשוב שהכל טוב.
הלוואי ויכולתי ללכת להסתכל לאחור.
הלוואי ויכולתי ללכת ישר- לא סחור סחור.
הלוואי ויכולתי לא לחשוש.
הלוואי ויכולתי לא לכסות את כל הגוף- כולל הראש.
הלוואי ויכולתי ללכת מהר.
הלוואי ויכולתי להסתתר.
הלוואי והוא היה חושב.
הלוואי והוא לא היה עושה דבר כואב.
הלוואי והוא היה שולט בצרכיו.
אך דבר כבר לא יעזור לי עכשיו.
הלוואי והוא היה רואה בי יותר מזוג שדיים.
אך גם מחשבות אלו לא יעזרו לי בינתיים.
הלוואי והייתי בורחת- אבל למה לא ברחת?
הלוואי והייתי צורחת- אבל למה לא צרחת?
הלוואי ולא הייתי משותקת ומפוחדת.
הלוואי והייתי קמה ופועלת.
הלוואי ולא היה עושה כאלו מעשים.
הלוואי ולא היו קיימים כאלו מקרים.
והוא אומר לי- לא לזוז, בבקשה.
והוא אומר לי- לא לדבר בבקשה.
אל תעשי כלום, אישה.
והוא הולך לו, נעלם באפלה,
לאחר שסיפרתי לה, היא מלמלה,
תספרי לי איך הוא נראה,
גבוה? נמוך? אולי אותו נמצא.
והדמעות בינתיים זלגו מעיניי,
מתארת לה את הדמות המפלצתית,
תודה יקירה, את משוחררת, חמודית.
המחשבות חוזרות לראשי ואומרות,
"לא, תעזוב אותי! אל תיגע בי, בבקשה!"
אבל הוא לא מקשיב, לי, לאישה.
לא- נראית מילה חסרת משמעות.
למה לא עשיתי משהו? איזו שטות.
חשוב לי לציין לכל הקוראים/ קוראות של פוסט זה, במקרה של תקיפה או הטרדה מינית, זוהי אף פעם, *אף פעם* לא אשמתכם. המראה החיצוני שלכם לא אמור לחרמן בצורה הזאת אף אחד, בגדים, נעליים, איפור, אף אחד מהדברים האלה לא מסמל שהיא או הוא מבקשים את זה. אף אחד לא מבקש את זה.
נפגעי תקיפה מינית: נשים- 1202, גברים- 1203
שלכם, פמיניסטית
;){kind=link}